<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ו</h1>
<h2>דף קה.</h2>
המים אמצעיים רשות כלומר בין תבשיל של בשר לתבשיל של בשר או שתיהן של גבינה שאם ירצה ליטול ידיו בין זה לזה הרשות בידו אבל בין גבינה לבשר חוב' וכתבתיו בדין בשר בחלב. מים אחרונים חובה כלומר חובה ליטול ידיו אחר אכילה משום מלח סדומית שמסמא את העינים ונמצ' במלח רב מעט ממנה כי אז"ל אח' כל אכילתך אכל מלח ולפי זה אם מדד מלח צריך ליטול ידיו משום מלח סדומית פשוט מים אחרונים אין ניטלים על גבי קרקע משום רוח רעה דניטלין ע"ג עצים וניטלין בצונן אבל לא בחמין שמפעפעי' הזוהמ' ואם המי' פושרים שאין היד סולדת כלומר נכוית בהן מותר כך פשוט והמפרשים כתבו והאידנא דאין מלח סדומית אינן חובה. וי"א שיש בהן מצוה כיון דנפקא לן מקרא שאמרו בברכות והייתם קדושי' אלו מים אחרונים ומתחלה היה בהן מצוה משום קדוש' והוסיפו לעשותן חובה משום מלח סדומי'. וי"א שאין בהן מצוה אלא למברך ברכת המזון כדאמרינן שאו ידיכם קדש וברכו את יי' וכן כתב הראב"ד. ורי"ף כתב שאף על פי שלא אכל מלח חובה ליטול ידיו משום דמים אחרונים הרגו את הנפש והמברך צריך ליטול קודם שברך ברכת המזון והאחרים אם ירצו נוטלין אחר ברכה וי"א דהאידנא לא נהגו ליטול משום דאין מלח סדומי' מצויה כמו שכתבתי וגם המברך כיון שפסוק והתקדשתם אינו אלא אסמכת' בעלמא וכמו כן אין אנו נוהגין בשמן בנטילה אף על גב דאמרי' כי קדוש זה שמן ערב ולא מיקרו ידים מזוהמות לעכבי לברך ואסטניס שרגיל ליטול אחר אכילה לגביה מיקרי ידים מזוהמות וצריך ליטול קודם שיברך ברכת המזון. יש מי שכתב שצריך לברך על מים אחרונים על רחיצת ידים ולא על נטילת ידים כי ע"ש כלי שנקרא אנטל מברכין על מים ראשונים ענ"י כמו שכתבתי והאחרונים אין צריכין כלי וזה למ"ד שהם מצוה וי"א שאין לברך עליהן כלל הילכך לא יטול ולא יברך כלל וכן עקר. מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה שהן משום זוהמא כך פשוט בסוטה. הראב"ד החמיר מאד בהן ובברכה פירו' אמר שהן מן התורה. מכבדין הבית ואחר כך נוטלין לידים מים אחרונים דשמא השמש עם הארץ ושמא הניח פירורין של כזית שאסור לאבדם ויכבדו אותם כדי שלא יפסדו עם נטילת ידי' כך פשוט בברכות.
מברכין על נטילת ידים אחר הנטילה אף על גב דקיימא לן דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן כלומר קודם, ר"י פירש כיון שבבקר ידיו מלוכלכות ואינו יכול לברך קוד' נטילה כמו כן בין נטילה לסעודה דלא פלוג. וי"מ כל זמן שמברך קודם נגוב מיקרי עובר לעשייתן כדאית' בסוטה כל האוכל בלא נגוב ידים וכו' וראיתי לרבותי נוהגים אחר שפשוף ידים מברכין קודם שיטלו עליהן מים שניים כיון שהן נקיות כבר ולדברי כלם צריך לברך קודם נגוב. הנוטל ידיו מברך על נטי' ידי' ומברכין על ולא בלמ"ד כלומר ליטול כמו שכתבתי בנתיב י"ג בברכ' המצות ומברך על נטי' ידים ע"ש הכלי שנקרא אנטל כמו שכתבתי ואפי' שלא נתקן הכלי אלא בשביל נטילת האכילה מכל מקום לא ישנה הברכה ולעולם אומר על נטילת ידים. והדין היה לו לומר על נקיות ידים לולי הכלי ומכל מקום אם אין לו מים ומנקה ידיו בעפר או בצרור כשצריך נקיות כגון לתפלה בודאי מברך על נקיות ידים וכתבו המפרשים דבודאי בשעושה צרכיו שצריך לנקות ידיו כדי לברך אשר יצר. ואם הוא צריך מיד להתפלל כגון בבקר או במנחה או בערבית שצריך לברך ענ"י אבל היום משעשה צרכיו מנקה ידיו כדי לברך אשר יצר ואינו מברך על נטילת ידים דלא תקנו ברכת על נטיל' ידים אלא לתפלה ולסעוד' הנוטל ידיו אחר בית הכסא אם צריך ליטול ידיו שנית לאכילה אם לאו שאלו תלמידיו לרש"י והשיב כי שאל פי הרבי יעקב ברבי יקר רבו והשיב לו שצריך שני נטילות על הראשונה אש' יצר ועל השני על נטילת ידים אבל הוא סובר דנטילה א' עולה לכאן וא' עולה לכאן ע"כ.
<h2>דף קו.</h2>
מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על גבי קרקע ונוטלין בין חמין בין צוננים ואפי' שיהיו חמין כל כך שהיד סולדת כלומר נכוית בהן. אבל לא בחמי טבריה שיטול מהמים בכלי ויטול מהם או בחריץ שיוציא המים ממקומן ובאין לחריץ דרך צנור ונקרא זה החריץ בת בירתא ואז אין נוטלין בחמי טבריה משום דגזרינן אטו כלי אבל במקומן כלומר במקום נביעתן ניטלין וטובלין בהם כך פשוט בחולין. אין מטבילין ידים אלא במים הראויין לטבילה ואם אין בהן שיעור מקוה ואין מחוברין למקוה אין מטבילין בהם כך כתב רש"י. מים שנפסלו משתיית בהמה אין נוטלין בהן בכלי אבל בקרקע מות' ר"ל במקומן פשוט בחולין. י"מ שפירשו שהן צלולין והן מלוחין שאין הכלב יכול לשתותן או סרוחין אבל עכורין שקרובי' להיות כטיט הנדוק אין נוטלין מהן כלל כי אין טובלין מהם כך פשוט בזבחים וי"מ כי כמו כן עכורין ניטלים בקרקע וראשון עקר וכן הסכים הרא"ש. כשמטביל ידיו בנהר צריך שיכניס ב' ידיו במים אבל לא יטול בידו א' וישליך על חברתה כך כתבו המפרשים. ויש מי שכת' שמברך על נטילת ידים כיון שאינן בכלי כי הכלי נקרא אנטל ועל שמו תקנו ברכת נטילת ידים. וי"מ שפי' שאף על פי שאינו נוטל בכלי כיון שהוא עושה המצוה כתקנה שיברך על נטילת ידים אף על פי שאין נוטל בכלי ולזה הסכים הרשב"א.
דברים שצריכין נטילה. כל שטיבולו במשקה צריך נטילה פירוש ואפילו פירות כך פשוט ובכמה דוכתי. ויש מפ' שיש להם כל דין נטילת ידים ומברך עליהן ויש להם כל דין מים ראשונים ויש מפ' שאינו אלא משום נקיות ואין מברכין עליהן שלא תקנו נטילה אלא בפת הילכך אם הוא דבר אח' זולתי פת ואוכלו בטבול נוטל ידיו בלא ברכה וכן נראה עקר ואין להם דין מים ראשונים. הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח פירוש זולתי אם מטבל במשקה כמו שכתבתי כך פשוט בחולין ובבכורות. אם שותה יין צריך ליטול ידיו אחר שתופס בה הכוס שמא יגע במשקין וכן כתב הרשב"א והביא ראיה הסבו בא להם יין כל אחד נוטל ידו אחת והביא גם כן ראיה ממסכת יומא הלכ' בסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אחת ונכנס ואומר שם דלשתות הוא ורש"י נראה שחולק על זה שפירש דההיא דמ' יומא מיירי לשתות אחר אכילה שאם היו ממשיכין אחר סעודה לאכל ולשתות חיישינן שמא יתן פרוסה לתוך פיו וההיא מיירי באוכלי טהרות. לסעודה ולתפלה צריך לברך ענ"י וכתבתיו בדין הנוטל ידיו מברך. מי שלא נטל ידיו אינו יכול לכרוך ידיו במפה ולאכל כך פשוט.
נטילת ידים לחולין ולתרומה עד הפרק כך פשוט ופרש"י עד הפרק שסמוך לגב היד שהוא מקום השלמת חתוך האצבעות ורי"ף כתב עד הפרק סמוך לזרוע וכן כתב הראב"ד והתוס' הסכימו לפרש"י וכן הרא"ש והעם נהגו כרי"ף והראב"ד כך פשוט.
<h2>דף קו:</h2>
כל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כך פשוט בכמה דוכתי פי' כגון צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר ובצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר ורטיה שעל בשרו וטיט היון וטיט של יוצרים אבל במיעוטו שאינו מקפיד אין לחוש כדאיתא בעירובין פי' בין בשער בין בבשר ופרש"י שאין לחוש בשער אבל בבשר יש לחוש וראשון עקר וכן פר"ת וכן במשנה רבב שעל בשרו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ וכן מוכח.
נוטל ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואפילו שלא בשעת הדחק ופרש"י ובלבד שיזהר מלטנפן ומלטמאן. והתוס' כתבו דאע"ג דאמרינן דמהני תנאה ואפילו שלא בשעת הדחק דוקא אם אין לו מים בסמוך לו או יש לו וצריך אותם לדברים אחרים אבל יש לו מים הרבה אין תנאי מועיל וכן נראה עקר.
<h2>דף קז.</h2>
אריתא דדלאי פי' שדולה מן הבור ונותן עם הדלי בצנור ומהצנור לשדה ואריתא קרויה צנור לא יטול ידיו בצנור כי כבר כלה כח האדם ששופך שם עם הדלי ואם קירב ידיו לכלי בענין שבאותו מקום שהוא נוטל בצנור מגיע כח האדם ששופך נוטל ידיו בו ואין מטבילין הידים בצנור כי הם מים שאובין ואינם מחוברי' לבור אבל אם הדלי נקוב בכדי כונס משקה מטבילין בו הידים כי הוא שופך מפי הדלי אל הצנור ושופך מהנקב לבור והנה כי הצנור מחובר לבור פשוט. פי' ואם יש באריתא מ' סאה טובלין בה הידים. נטילת ידים אם צריך כח אדם חלקו בו במסכת ידים ויש שפסקו כמאן דאמר דצריך כח אדם וסברי דנוטלי' מיד חרש שוטה וקטן ומניח חבית בין ברכיו ונוטל אבל אינו מטה החבית על צדה ומניח ונוטל כמה שנשפך מן החבית וכן אינו נוטל מיד הקוף וכתב הר"י אף על גב דקוף פסול גוי ונדה כשרים וכמו כן הנוטל מחבית דרך ברזא צריך להחזיר הברזא בכל שפיכה ושפיכה שאם לא כן הוא כמי שמטה החבית על צדה וכן כתב הרא"ש שצריך כח אדם. ויש שפסקו כתנא קמא דרבי יוסי שמתיר בקוף ליטול ובחבית מוטה על צדה דלא בעינן מכח אדם וכן כתב בה"ג משמיה דרב אחאי כי יכול האדם ליטול ידיו תוך כלי של מים בלא שפיכה דלא בעינן כח אדם והביא ראיה מזבחים שכשך ידיה בכיור מהו ופשיט ורחצו ממנו ולא בתוכו ודוקא משום דכתיב ממנו הא לאו הכי הויא רחיצה עד כאן וכן כתב הרשב"א. ומ"מ צריך להטביל ב' ידיו בכלי לא שישליך בידו אחת על חברתה. ויש שפסקו שמותר להשליך בידו אח' על גב חברת' וראשון עקר כמו שכתבתי וטובל ידיו בנהר שמשליך בידו אח' על גב חברת' ולראשון הסכימו בתו' שצריך כח אדם וכן עמא דבר. ולמטה אבארנו יותר בדין הנוטל צריך שישפוך אחר על ידיו.
מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה כדי שלא יצאו המי' חוץ לפרק ויטמאו הידים כי כשהאדם נוטל ידיו ושופך מהכלי שני פעמים על ידיו הראשונים טמאים והשנים מטהרים את הראשונים וטומאתן וטהרתן עד הפרק דוקא לפי' כשנוטל ראשונים ושניים חוץ לפרק לא טהרו שניים ראשונים שיצאו חוץ לפרק ואם השפיל ידיו וחזרו אותן שהן חוץ לפרק על ידיו טמאו ידיו לפי' צריך להגביה ראשי אצבעותיו למעלה כך פשוט בסוטה. וכן מוכח במסכת ידים. אם שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחבירתה כדי שיטול שני ידיו אין נטילה זו מועילה ואפילו שפך האחרונים על ב' ידיו לפי שהמים ששפך על ידו אחת נטמאו וכששפשף בחברתה נטמאת חברתה שאין האחרונים מטהרים אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמה ולא המים שבאו מחמת יד אחרת ולפי' השופך מהכלי על ידו אחת ונגע בשניה צריך לנגב ידיו. כל זה פשוט ומוכח במסכת ידים. נטל חצי ידו ואחר כך חצי אחר' אין ידיו טהורו' לחצאין פי' אבל אם נטל ידו אחת וחזר ונטל ידו אחרת ידיו טהורות כך פשוט בגטין. הנוטל צריך שישפוך אחר על ידיו ואם אין אחר יאחוז הכלי בראשי אצבעותיו וישפוך על ב' ידיו או ישפוך על זו רביעית ועל זו רביעי' ואחר כך ישפשפם זו בזו שהשופך רביעית על ידיו כא' אינו צריך מים אחרים לטהרם כך פשוט במ' ידים ומקוואות. וכבר כתבתי אם צריך כח אדם או אם יכול ליטלו ולטבול ידיו בתוך כלי. צריך ליזהר כשנטל מים ראשונים שלא ישאר על ידיו צרור או קיסם או שום דבר שהיה בתוך המי' שאם נשפך על ידיו צרור או קיסם ונשאר עליהן כבר נטמאו כדאיתא בידים ואין מים אחרונים מטהרים אלא המים שעל גב היד כך כתב הרא"ש וכן מוכיח וכן כתבו הפסקנים. מי שיש בידו מכה או רטיה נוטל ידו חוץ לרטיה או חוץ למכה כמו מי שנקטעה אצבעו שנוטל השאר וצריך ליזהר שלא יגיעו המים לרטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד כמו שכתבתי בצרור או ישפוך רביעי' כא' על היד ואם לא יוכל לטמא את הידים כתב הרא"ש והראב"ד בתשו'. נטילת ידים לא בעי כוונה לאכל חולין כגון שטבל ידיו באונס או בלא מתכוין עלתה לו נטילה כך פשוט בחולין.
כלי שניקב בכדי שמכניסין בו משקה דרך אותו הנקב אין נוטלין ממנו לידים שאינו קרוי כלי כך פשוט בחולין. וכתבו בתוס' ואם מחזק רביעית למטה מהנקב מות' ליטול דרך הנקב אבל לא פיו למעלה דמה שלמעלה מהנקב אינו קרוי כלי וכתב הרשב"א אם ניקב או נשבר בענין שמעלהו מטומאתו אפילו מחזיק רביעית למטה מהנקב פסול ליטול שאין זה אלא שבר כלי. כלי שהוא מנוקב נקבין דקין בשוליו ופיו קצר למעלה וסותם פיו באצבעו וכשמסיר אצבעו יוצאין המים דרך הנקבים הדקין שבשוליו נוטלין ממנו לידים דחשיב כלי כיון שמקבל המים בעוד שהאצבע על פיו ונקר' בלשון חז"ל זה הכלי טיטרו' או מיארג כך כתבו המפרשים והרא"ש וכן מוכח במסכת מקוואות. כלי שאינו יכול לישב בלא סמיכה אינו כלי אלא א"כ עושה מתחלה להשתמש בו כך וכן כתבו המפרשים והרא"ש וכן מוכח במקוואות. כלי שאין בו רביעית לוג מים שהוא שיעור ביצה ומחצה אין נוטל בו אפילו אדם אחד אבל יש בו רביעית לוג כשנטל ראשון יכול ליטול שני ממנו אף על פי שלא נשאר בו רביעית כי באו משיירי טהרה וכן אם היה בו חצי לוג יטלו ארבעה ואם לוג יטלו אפילו מאה בין שנוטלין זה אחר זה בין כלן כא' כי נוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה או זה על גבי זה ובלבד שירפו שיבאו בהן המים כך פשוט. והראב"ד פירש שנוטלין שנים מרביעית וחוזרין ומוסיפין רביעית אחרת בכלי ונוטלין על ידיהן והיינו מים שניים דמס' ידים לפי שצריך רביעית לכל אחד ואחד וראשון נראה עקר וכן כתבו בתוס' והרא"ש והרמב"ן וכן נראה מהרמב"ם דלא הוזכרו מים שניים אלא לתרומה אבל לא לחולין ולתפלה. מגופת חבית שתקנה נוטלין ממנה לידים כך פשוט. פרש"י אם עשה לה בית קבול כלומר שחקקה אף על פי שמתחלה לא נעשית לשם כלי והתוס' כתבו שנעשית צרה למעלה בענין שאין לה בית מושב ומתחלה לא הית' מחזקת רביעית בלא סמיכה. חמת וכפישה שהן כלי עור מתוקנין נוטלין מהן שק וקופה אין נוטלין מהן כך פשוט. נוטלין בכל כלים בין בכלי גללים בין בכלי אבנים ובכלי אדמה ואין נוטלין לא בדפנות הכלי ולא בשולי המרחץ ולא יתן לחבירו בחפניו פשוט בתוספות דמסכ' ידים. כבר כתבתי שצריך לנטילת ידים כלי וגם צריך שיעור וצריך גם כן מראה כמו שאכתוב.
מראה מים אם נשתנו מראיהן כגון שנפל בהן דיו או קומוס או קנקנתום פסולין ליטול ידים כך פשוט. אם עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פת פסולים או הדיח בהן כלי או הירקות או שצונן היין בתוכם אין נוטלין מהן לידים. וכן מים שהנחתום מטבל בהן הגלוסקאות כלן פסולין כך פשוט. וכן מוכח במסכ' ידים והתוס' כתבו שמים שהנחתום מדיח בהן ידיו כשרים אם לא נשתנו מראיהן ונראה מדבריהם שאפילו נטל בהן ידיו וכ"ש אם נטלן במקום אחר והדיחן שם. יין כל זמן שלא נתן לתוכו מים נוטלין ממנו לידים פירו' שאינו ראוי לשתיה בלי מים כך פשוט פרש"י ששם מים עליו ומי פירות מיקרו ולפי פי' מי פירות ראוין לנטילת ידים דהא דבעי' מראה מים לנטילת ידים דוקא במים שכשנשתנו מראיהן גריעי ממי פירות. והראב"ד פי' דלאו לנטילה המכשרת לאכילה שאין נוטלין בשום משקה אלא במים אלא לנקיות בעלמא קאמר וזה נראה עקר. ויש גורסין דמשנתן לתוכו מים אין נוטלין ממנו לידים ומיירי במים אחרונים דאינו דרך ארץ שיטול ממנו ידיו ואחר כך יברך.
<h2>דף קז:</h2>
מי שמאכילו חבירו צריך נטילה ולא המאכיל ואם האכיל לתינוק צרי' ליטול ידיו מפני רוח רעה ששורה על הידים ויהרוג התינוק אם יאכילוהו בלא נטילה כך פשוט וכן ביומא. השמש שלא נטל ידיו אסור לאכל עד שיטול ואפילו שאחר מאכילו כך פשוט ואם אסור ליתן לו פרוסה עד שיודע שנטל ידיו כתבתיו בדיני סעודה בדין השמש.
